הוצאת דיבה
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק") קובע הסדר המאפשר לפי שנפגע מהוצאת דיבה להגיש תביעה ולקבל פיצויים, אך במקביל מונה שורת הגנות שתפקידן לאזן בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי. המשמעות היא חרף העובדה כי הוצאת דיבה היא עוולה המזכה בפיצויים, יתכנו נסיבות בהם לא יהיה משתלם להגיש תביעה בשל הגנה העומדת למי שפרסם את הפרסום הדיבתי. לכן, מאוד חשוב ומומלץ להתייעץ עם עורכי-דין המתעסקים בתחום כאשר שואלים האם להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה. למידע נוסף קראו על – תקפידו של עורך דין תביעות דיבה.
מהי הוצאת דיבה
סעיף 7 לחוק קובע כי פרסום לשון הרע – מעשה הידוע גם בכינוי "הוצאת דיבה" – הוא עוולה נזיקית המקנה את הזכות להגיש תביעה ולקבל פיצויים. אם כן, שני יסודות צריכים להתקיים כדי שיהיה ניתן לטעון כי הייתה הוצאת דיבה: "לשון הרע", ו-"פרסום". להלן נבחן את משמעותו של כל יסוד, כך שיהיה קל יותר להבחין כאשר העוולה מתבצעת.
סעיף 1 מגדיר "לשון הרע" בזו הלשון:
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
- להשפיל אדם בעיני הבריות, או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;
- לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
- לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
- לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
במילים פשוטות, לשון הרע מוגדרת בצורה רחבה הכוללת כל תוכן שעלול להשפיל, לבזות או לפגוע באדם. הפסיקה הוסיפה וקבעה כי השאלה האם ביטוי עולה כדי לשון הרע נבחנת מנקודת מבט אובייקטיבית, קרי מהי משמעות מילות הביטוי בעיני האדם סביר. בהתאם, אין משמעות לתחושה הסובייקטיבית של מי שחש כי נפגע מהפרסום; בית-המשפט בוחן מה המסר של הביטוי בעיני האדם מן היישוב.
סעיף 2 מגדיר "פרסום" כלדקמן:
- פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
- רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
- אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
- אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.
כלומר, בעוד שפרסום מוגדר גם כן בצורה רחבה על כל דרך הפצה, הוא מתקיים רק כאשר ההפצה היא לאדם אחד לפחות זולת הנפגע כאשר הפרסום בעל-פה, ועם פוטנציאל הגעה לאדם אחד לפחות זולת הנפגע כאשר הפרסום בכתב.
ההגנות מפני הוצאת דיבה
גם לאחר שהתקיימו יסוד "לשון הרע" ויסוד "הפרסום" באופן המעיד כי בוצעה הוצאת דיבה, חוק איסור לשון הרע מעניק למפרסם שורת הגנות חלופיות שקיומה של אחת מהן יוביל לדחיית התביעה חרף הוצאת הדיבה. ההגנות מחולקות לשלוש קבוצות עיקריות:
- ההגנות המוחלטות (סעיף 13): קבוצת הגנות שקיומה של אחת מהן מונע את התגבשות עילת התביעה מלכתחילה. כך לדוגמה, לא ניתן לתבוע מי שהתבטא בצורה מכפישה במהלך דיון בבית-המשפט.
- הגנת "אמת הפרסום" (סעיף 14) הגנה על התבטאות שתוכנה אמת ושיש בה עניין ציבורי. בפסק-הדין דנ"א 2121-12 פלוני נ' דיין נקבע כי על הביטוי להיות אמת אובייקטיבית ונצחית, ואין די בטענה כי ביטוי פלוני היה ידוע כאמת בשעה שפורסם.
- הגנות תום-הלב (סעיף 15): קבוצת הגנות שקיומה של כל אחת מהן תלוי בתום-ליבו של המפרסם. לדוגמה, ביטוי יהיה מוגן כאשר הוא הבעת דעה על התנהגותו של איש ציבור, ופרסומו נעשה בתום-לב.
פיצוי על הוצאת דיבה
היה ובית-המשפט החליט לקבל תביעה על הוצאת דיבה, מגיעים לשלב הפיצוי. סעיף 7א לחוק מאפשר לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק של 79,419 ₪ על פרסום לשון הרע; וכאשר הפרסום נעשה בכוונה לפגוע, הסעיף מקנה את הזכות לתבוע את כפל הפיצוי, היינו 158,838 ₪ (שני הסכומים מוצמדים למדד, כמצוות הסעיף). אולם, יש לשים לב כי מדובר בתקרת הסכום, ולא בהכרח בסכום שייקבע בפועל על ידי בית-המשפט; קביעת הפיצוי תיעשה תוך התחשבות בשורת נסיבות, ובהן חומרת הפרסום, כמות האנשים שנחשפו לו, הנזקים שסבל התובע, ועוד.
סיכום
דיני לשון הרע הם תחום סבוך שדורש הרבה ידע בחוק ובפסיקה. אם נפגעת מהוצאת דיבה, פנו למשרד עורכי-דין המתמחה בדיני לשון הרע אשר יוכל להכווין אתכם לעבר התוצאה הרצויה עבורכם 073-7888522 או השאירו פרטים בטופס יצירת קשר ונחזור אליכם.
כל האמור לעיל הינו מדריך כללי ואיננו מהווה חלופה לייעוץ משפטי מקצועי.