מזונות ילדים – חישוב דמי מזונות.
החיוב במזונות ילדים משתנה בהתאם לגיל הילדים, ובהתאם למינימום ההכרחי ומעל למינימום ההכרחי. איך מחשבים את גובה מזונות הילדים, מי נושא בנטל המזונות ועד איזה גיל משלמים מזונות?
על פי הדין האישי ישנן שתי דעות ביחס לאופי החיוב במזונות ילדים. יש הגורסים כי החיוב במזונות ילדים הנו נגזרת של החיוב במזונות אישה, שכן, הואיל והבעל מחויב לפרנס את אשתו, והואיל וברור לו כי האישה תחלק את מזונות עם ילדיה, עליו לקחת בחשבון במסגרת מזונות האישה גם את מזונות הילדים; ויש הגורסים כי החיוב של האב במזונות ילדים הוא חיוב אישי הנובע ממספר מקורות (דין תורה, תקנות חכמים ודין צדקה).
ההבדל בין הגישות קריטי, שכן אם מזונות הילדים מהווים נגזרת של מזונות אישה אזי לכאורה במידה ומאבדת אישה את זכותה למזונותיה, יכול האב לטעון כי פטור ממזונות ילדיו. לעומת זאת, לפי גישת הנגזרת, הבעל יהיה חייב גם במזונות ילדיה של בת הזוג שאינם ילדיו, בעוד שלפי הגישה הישירה לא יהיה חייב במזונות ילדיה.
העמדה השלטת בכל מקרה אימצה את הגישה הישירה, כלומר שגם לאחר מות האם חו"ח, וגם לאחר גירושין, יהיה האב חייב במזונות ילדיו.
מהו המינימום ההכרחי הנדרש לילד?
גישה אחת (שהיא גישת רוב שופטי בית המשפט) גורסת כי המינימום ההכרחי הוא קבוע, בין אם הילד עשיר ובין אם עני הוא. הדוגלים בגישה זו פונים לטבלה של ביטוח לאומי על מנת לקבוע את המינימום ההכרחי. גישה שנייה גורסת [והיא גישת בית הדין הרבני הגדול] כי יש לקבוע את המינימום ההכרחי בהתאם לנסיבות העניין וכי המינימום ההכרחי ישתנה בין ילד עני לילד עשיר.
עד איזה גבול צריכים ההורים לפרנס את ילדיהם, קרי כמה מעבר למינימום ההכרחי?
על פי שולחן ערוך הורים חייבים במזונות ילדיהם עד למזונות הראויים להם, כאשר הקריטריון המנחה הוא מהי רמת החיים בפועל של המשפחה. רמת המזונות הראויים תיקבע על ידי שני ההורים בהסכמה או במשותף ולא על ידי מי שמחזיק בילד לבדו.
כיצד מתחלקת חובת המזונות מהמינימום ההכרחי ועד למזונות הראויים בין ההורים?
הואיל והחיוב הוא מכוח דיני צדקה, בעיקרון החיוב מתחלק בין ההורים שווה בשווה. בפועל, הואיל וההכנסה הפנוייה של הגבר לרוב גבוה מזו של האישה הגבר יהיה זה שיישא בחלק הגדול יותר, ובית המשפט יחשב האיזון בהתאם להכנסה הפנויה (=לאחר ניכויי חובה והוצאות סבירות הכוללת שכ"ד).
חישוב דמי מזונות הינו עניין סבוך המצריך התייעצות עם עורך דין גירושין. באופן כללי, לא ניתן לעשות חישוב מדויק והחישוב נעשה באופן גס. כאשר משכורות ההורים הנן ממוצעות, ייתכן ויעשו שימוש בשיטת היידות של דיני הנזיקין. במסגרת החישוב יילקחו בחשבון מספר הילדים הזכאים למזונות, הכנסתם הפנויה של ההורים וכיו"ב.
מחשבון מזונות – עד המינימום ההכרחי.
מזונות לילד עד גיל 6
החיוב במזונות, לפי המינימום ההכרחי לילד, הוא חיוב אבסולוטי המוטל על האב לבדו. הרציונאל הוא הרצון שהאישה תוכל להישאר בבית ולטפל בילדים ולא תצטרך לצאת לעבוד, הגם והיא רשאית לבחור לעשות כן.
יצוין כי בניגוד למזונות אישה שם הבעל זכאי למעשה ידיה ובתמורה דואג למזונותיה, במזונות ילדים, גם אם לילד יש רכוש או הכנסה, האב עדיין יהיה חייב במזונותיו.
בישראל, הילד קודם להורה (חיוב מכוח דיני מזונות) ולפיכך מצפים מהאב לצאת ולעבוד ובוחנים את יכולת ההשתכרות, ומצפים ממנו אף למכור רכוש כדי לפרנס את הילד. יחד עם זאת, אם האב, מסיבות אובייקטיביות אינו יכול לספק את המינימום ההכרחי של ילדיו, קמה חובה משלימה של האישה לפרנס את ילדיה מכוח דין צדקה. בדין צדקה כן לוקחים בחשבון את צרכיו של הנותן, ואם לילד יש רכוש או ההכנסה, מי שחייב בדין צדקה לא יצטרך לפרנסו.
מזונות לילד מגיל 6 ועד גיל בגרות (13 לנערים, 12 לנערות)
ישנן שתי גישות ביחס לתקופה הזו בחייו של הילד. יש הגורסים כי החיוב הוא מכוח דיני מזונות, ואילו הכפייה היא מכוח דיני צדקה.
כלומר, אם האב לא משלם את המזונות ויש התערבות של הוצאה לפועל, היא תשקול שיקולים של דיני צדקה, כלומר תיקח בחשבון את מצבו הכלכלי של האב; ויש הגורסים כי גם החובה בתקופה זו היא מכוח דיני צדקה ולפיכך שני ההורים יחדיו יהיו חייבים במזונות הילד בהתאם להכנסתם הפנוייה בגין התקופה הנ"ל.
מזונות לילד מגיל בגרות ואילך
החיוב במזונות הוא מכוח דין צדקה.
מזונות לילד עד גיל 15 (המצב המקובל נכון להיום)
בשנת 1943 הותקנה תקנה על ידי הרבנות הראשית שהאריכה את התקופה בה יהיה החיוב מדיני מזונות, במקום עד גיל 6 עד גיל 15. נכון להיום, מקובל שעד גיל 15 חלה חובה מוחלטת על האב לדאוג למזונות ילדיו עד למינימום ההכרחי.
יצוין כי ישנה פסיקה מאוחרת לפיה התקנה לא שינתה את אופי החיוב וכי לפיכך המזונות לילד מעל גיל 6 היא מכוח דיני צדקה, כאשר התקנה רק באה לתת תוקף למנגנון ההוצאה לפועל. התקנה אינה חלה על ילדים שיש להם רכוש משלהם.
חיוב במזונות ילדים מעל המינימום ההכרחי ועד למזונות הראויים להם
"מעל המינימום ההכרחי" = רמת החיים אליה הורגלו הילדים על ידי שני הוריהם.
חובת המזונות מעל המינימום ההכרחי היא מכוח דין צדקה והיא חלה על שני ההורים בצוותא חדא, בהתאם להכנסתם הפנויה. התנאים של דין צדקה הם שהחייב אמיד, היינו שיש לו מעבר לצרכיו; הילד נצרך שאין לו משל עצמו (אחרת לא יהיו חייבים הוריו במזונותיו); ועד כדי מחסורו, קרי בהתאם לרמת החיים אליה הורגל על ידי ההוריו.
בניגוד למזונות אישה שם הבעל חייב לפרנס את אשתו בהתאם לרמת החיים שלו ובהתאם לכבודו, במזונות ילדים האב חייב לפרנס את ילדיו עד המינימום ההכרחי מכוח דיני מזונות, ואילו מעל המינימום ההכרחי, החיוב הוא מכוח דיני צדקה והוא מתחלק בין שני ההורים.
גם כאשר החובה היא מכוח דין צדקה ומחייבת השתתפות של שני ההורים, עדיין החובה של האב למזונות ילדיו מכוח דין צדקה חזקה מהחובה של האם, אולם כן קיימת חובה של האם להשתתף במזונות הילד עד למזונות הראויים, והאב אינו צריך לתבוע אותה כדי שבית המשפט יתחשב בהכנסתה הפנויה. זאת ועוד, גם כאשר האב מסיבות אובייקטיביות אינו יכול לפרנס את הילד, עדיין אין לשחררו לחלוטין מהחובה, והוא יחוב בפרנסתם בהתאם ליכולתו.
מרבית המחלוקות בעניין מזונות ילדים נסובות סביב השאלה מהו המינימום ההכרחי וכיצד יש לחלק את חובת המזונות בין בני הזוג. מדובר בנושא מורכב ומוצע לפנות לעו"ד הבקיא בדיני משפחה לצורך קבלת ייעוץ.
האם ילד בגיר זכאי אף הוא למזונות?
על פי הדין האישי ההורים חייבים במזונות ילדהם הקטינים, ולא הבגירים (אע"פ שיש הגורסים כי הם חייבים במזונות אלה מכוח דין צדקה). סעיף 3(ב) לחוק לתיקןו דיני משפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, קובע כי מי שאינו חב במזונות לפי הדין האישי, יחולו עליו הוראות החוק.
סעיף 4(2) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, קובע כי הורים יהיו חייבים במזונות ילדיהם הבגירים ובני זוגם בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 5 [הם יכולים לעשות כן לאחר סיפוק צרכיהם, צרכי בן זוגם וילדיהם הקטינים; הילד הבגיר אינו יכול לדאוג לעצמו מבחינה אובייקטיבית; והוא אינו יכול לקבל מזונות ממקור אחר המגיע לו על פי דין].
לגבי ילדים בגירים שמשרתים בצבא, קבע בית המשפט כי המדיניות המשפטית הראויה היא לקבוע כי כל זמן שהם משרתים בצבא הם יהיו זכאים לשליש מהמזונות (שכן 2/3 הם מקבלים מהצבא). לשיטת בית המשפט יש ליצור חזקה עובדתית הניתנת לסתירה לפיה חייל המשרת הוא בבחינת "נצרך", ועל החזקה לעלות בקנה אחד עם התכלית העומדת בבסיס סעיפים 4- 5 לחוק, על מנת שכמה שיותר חיילים יהיו זעאים למזנות (בכפוף להוכחת אמידותו של האב כפי שקבוע בסעיף 5 לחוק).
יצוין כי יש הטוענים שהסמכות לפסוק מזונות מכוח החוק הוא בסמכות הייחודית של בית המשפט.
פסק מזונות ילדים לעולם איננו סופי והוא משתנה בהתאם לנסיבות. הילד אינו כבול להסכם אליו הגיעו הוריו והוא כאמור רשאי להגיש תביעה עצמאית. הסיבה לכך שפס"ד אינו סופי ותלוי בנסיבות הוא שעיקרון העל הוא עיקרון טובת הילד.
הגשת תביעת מזונות עצמאית על ידי הילד.
במסגרת הסכם גירושין, מסכמים ההורים את נקודות המחלוקות ביניהם ובכלל זה מזונות ילדים. יחד עם זאת, הסכמות בני הזוג ביחס למזונות הילד אינן מחשקות – לא את הילד שעומדת בפניו האפשרות להגיש תביעה עצמאית, ולא את בית המשפט בבואו לבחון את טובת הילד.
במידה ובוחר הילד להגיש תביעת מזונות עצמאית, חרף ההסכמות אליהן הגיעו הוריו ביחס לגובה המזונות, אין הוא נדרש להוכיח שינוי נסיבות. על מנת שההסכם כן יחייב את הילד נדרש להראות כי הילד היה צד מהותי לדיון במסגרתו הגיעו ההורים להסכמות לגבי מזונותיו, וכי עניינו וטובתו נדונו בנפרד לחלוטין מענייניהם של ההורים.