הודעה מוקדמת – מהן החובות והזכויות

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות עושה אבחנה לעניין אורכה של ההודעה המוקדמת בין עובד במשכורת, (עובד חודשי) ובין עובד בשכר (עובד יומי).

עובד במשכורת יהא זכאי להודעה מוקדמת בת יום אחד לכל חודש עבודה במהלך ששת החודשים הראשונים לעבודתו ולהודעה מוקדמת בת יומיים וחצי לכל חודש עבודה החל מהחודש השביעי לעבודתו. כמובן בצירוף 6 הימים הראשונים שהוא זכאי עבור 6 החודשים הראשונים.

עובד בשכר יהיה זכאי להודעה מוקדמת בת יום אחד לכל חודש עבודה במשך שנת עבודתו הראשונה. לאחר שנה הוא יהיה זכאי ל – 14 ימי הודעה מוקדמת בצרוף יום אחד לכל חודשיים עבודה בשנה זו.   לאחר תום שנתיים של עבודה, יהא העובד בשכר זכאי ל – 21 ימי הודעה מוקדמת בתוספת יום אחד לכל חודש אשר עבד בשנת הפיטורין או התפטרות.
לאחר שלוש שנות עבודה, הקבוע הוא חודש הודעה מוקדמת.

החוק קובע את צורת מתן ההודעה המוקדמת.
ראשית, ההודעה צריכה להיות בכתב, חייב להיות מצויין בה תאריך הוצאת ההודעה, תאריך כניסת ההתפטרות או פיטורין לתוקף.

כאמור, חובת ההודעה המוקדמת חלה הן על המעביד והן על העובד שרוצה להתפטר.

שכר רגיל לעניין חוק זה יהווה את שכר היסוד של העובד, תוספת יוקר חלקים נוספים שנכנסים לחישוב השכר של העובד.

דבר נוסף שקבוע בחוק הוא שבסיום יחסי העבודה המעביד ימסור לעובד אישור בכתב על סיום של יחסי עובד מעביד. המעביד שלא ימסור אישור זה בתום 14 ימים מיום העבודה האחרון של העובד או בתום 7 ימים מיום דרישת העובד בכתב (לפי המוקדם שביניהם) יחויב בתשלום קנס.